הרקע: 

במשפחה פלונית, אחד האחים בן 10, זרק משהו על פניו של אחיו בן ה-5, שנכנס למצוקה. בתגובה קבל מההורים עונש שלא להשתתף במסיבה שהיתה אמורה להיערך ביחד עם החברים שלו. אחרי שהילד קבל את הגזירה, ואחרי שביקש סליחה והתנצל, פנה להורים שיוותרו לו על העונש.

להלן תמלול השיחה בן הילד לאבא:

האב: מגיע לך עונש, ולא אוותר לך.

הילד: (בן 10) אבל, אבא, זו פדיחה רצינית, מה אומר לחברים?

האבא: מה הבעיה, תגיד את האמת שקבלת עונש.

הילד: לא שייך, זו בושה ענקית.

האבא: למה? החברים שלך לא מקבלים עונש אף פעם?

הילד: לא. החברים שלי לא מקבלים שום עונש, ותדע לך, שבכתה שלי כל הילדים שולטים על ההורים שלהם!!

האבא: ברגע הראשון המום לחלוטין, ואחר התאוששות קלה, שואל את הבן: וגם אתה רוצה להיות ילד כזה ששולט על ההורים שלו?

הילד: (מתרכז.. עונה אחרי מחשבה עמוקה)   לא! אני לא רוצה.

האבא: למה לא? זה כיף לשלוט על ההורים, ולעשות מה שרוצים, לא?

הילד: לא! אני לא רוצה להיות "ילד בטטה"!!

 

למחרת: 

האבא: תגיד, בני היקר? מה התכוונת שאמרת "ילד בטטה"?

הילד: נכון שבהתחלה זה נראה כיף, לעשות מה שאתה רוצה, אבל אח"כ, לטווח ארוך, זה יתנקם בי.  אם אני ילמד באיזה מקום יהיה לי קשה לקום בבוקר, ואם ה"בוס" שלי יגיד לי משהו לעשות, לא יהיה לי כח לעשות, ואם אני יעבוד באיזה מקום ואקום מאוחר בבוקר, יפטרו אותי מכל עבודה..

האבא: אבל מה זה "ילד בטטה"?

הילד: זה ילד שלא זז, ולא בא לו לעשות שום דבר, והוא כל הזמן חלש ועייף. אין לו מספיק משמעת עצמית וחוזק!!

הערות העורך:

1. נשים לב, שבדו-שיח שלמחרת, הילד לא ענה בהתחלה על השאלה, מה זה "ילד בטטה", אלא הלך כבר לשלב הבא המשתמע מהשאלה. כלומר מדובר בילד נבון, שכבר חשב על הדברים, התבונן בהם והגיע למסקנות, למרות שהוא רק בן 10!!
2. אם חשבנו שהילדים מתנגדים לגבולות ולמשמעת, הרי לנו שאין הדבר כן! נכון שבשעת מעשה הילד רוצה לעשות את רצונו שלו, אבל בתוך תוכו, ולאחר מחשבה, הוא יודע שזה טוב מאד עבורו לעמוד בגבולות, והתלונות וההתנגדויות הן קליפה בלבד שיש לקלף.
3. עיין מאמרים אחרים בנדון הסיבות להצבת גבולות לילדים, ועל כך שהגבולות בונים את הילד מבחינת יכולת הכנעה, קבלת סמכות ועול מלכות שמיים, שחרור מפחדים ועוד, והילד הזה כיון במדויק לאחת הסיבות, שהיא פיתוח שריר הלב לעמידה בגבולות ולמשמעת עצמית כתנאי מוקדם ליכולת להסתדר בחיים, להצליח במשימות ולהיות מסוגל לקבל תשובה שלילית מבלי להיכנס למרה שחורה.
4. האמירה של הילד: "כל הילדים בכתה שלי שולטים על ההורים" -לפי דברי האבא- נאמרה בספונטניות ולא כמניפולציה וניכרים דברי אמת. אמירה זו אמורה לזעזע אותנו ולנער אותנו בצורה רצינית, ולהביאנו לפעול בעניין חשוב וקריטי זה. ללא גבולות ומשמעת עצמית, אין אפשרות להיות בעבודת השם ובתיקון המידות, וזהו מצב נורא, שא"א לעבור עליו לסדר היום.
5. היותר ראוי לציון באירוע זה הוא תגובת האבא להצהרת הבן שהילדים בכתתו שולטים בהורים.

— האבא נשאר רגוע ולא נכנס לבהלה ופחד, ולא אבד שליטה.

—האבא לא תקף את הבן, ולא סתר את דבריו או השתמש במילים כגון: "לא מענין אותי מה בכתה שלך" וכד'.

—האבא "נכנס לראש של הבן", באופן ישיר ובלי לפחד, וע"י טקטיקה מעולה של שאלה עורר את הבן לחשוב מה הוא באמת רוצה. כידוע, כשאדם נמצא בתוך רגש קשה או מוביל, קשה לדבר אל השכל שלו, אבל שאלה פותחת את המחשבה ומעוררת אותו לחשוב.

—גם אם הבן היה אומר "כן. אני גם רוצה", אין בכך כלום. תמיד יש לנו היכולת להציב לו את הסמכות ההורים ולומר לו: "אני מבין שזה מה שאתה רוצה, אבל אנחנו הוריך ואנחנו קובעים כאן את הכללים".  לעומת זאת, ע"י השאלה, הרווחנו שאנחנו יודעים מה עובר בראש שלו, ופועלים בהתאם.