הרקע:

יוחאי (בדוי) בא להתייעץ בנושא גבולות לבנו גדי בן ה-12, שמפגין חוסר משמעת וחוצפות חריגות מאד. כמו-כן מתברר שלילד יש פחדים גדולים. (שנוצרים בד"כ עקב חוסר הצבת גבולות או טראומות) מסתבר שגדי סבל משניהם גם יחד, ההורים לא הציבו לו גבולות חזקים, ומאידך גם עבר כמה טראומות בינקותו, כמו נטישות, נפילות ופציעות. במהלך הפגישות הקודמות דובר על הגברת אכיפת הגבולות ואילו הפגישה האמורה עסקה בפחדים של גדי לעלות ולרדת במדרגות (כנראה עקב טראומה), ועל האופן בו טופלה הבעיה עד כדי פתרונה.

מהלך הפגישה:

האבא, יוחאי: בהתחלת השבוע גדי היה בבית ורצה לצאת לחברים, ולכן בקש מאחיו הגדול שילווה אותו במדרגות, כי הוא מפחד לעלות במדרגות לבדו. (כך זה כבר תקופה ארוכה מאד של שנים) אחיו מסרב, "מה פתאום! שיעלה לבד!" התערבתי ואמרתי לאח הגדול: "יצחק! תעלה איתו, הוא  מפחד לעלות לבד!" יצחק מסרב, "לא רוצה, שיעלה לבד, הוא יכול לעלות לבד", דחקתי בו שוב: "יצחק תעלה איתו, כי יש לו פחד לעלות לבד" בסופו של דבר יצחק עלה איתו. בסוף היום, גדי נגש אלי ואמר לי: "אבא, מה אעשה עם הפחד הזה שאני מפחד לעלות? מה אפשר לעשות?"

–שמחתי מאד על האמון שנותן בי, ורציתי מאד לעזור ולתת פתרונות, אבל הייתי  אמון על מה שלמדתי בפגישות, התאפקתי ועניתי לו: "באמת שאינני יודע, אולי אתה יודע?"

 גדי לא ענה.

וראה זה פלא, מאז עברו יומיים וגדי עולה ויורד במדרגות לבד, ללא תלונה או בקשת עזרה!!  נס ופלא!

–כשהבחנתי בזה אמרתי לו: "גדי! שמתי לב שכבר יומיים אתה עולה ויורד מדרגות ללא עזרה, זה ממש ממש משמח אותי מאד, כל הכבוד לך שעשית את זה, למרות כל הקושי!!"

ניתוח המקרה מהבחינה הרגשית:

1. שיקוף רגשות בלי שיפוטיות  – זה התנאי הראשון והחשוב לקראת הריפוי.

ברגע שהאבא שקף לגדי את הפחד שלו, בלי שיפוטיות או ביקורתיות ומתוך הזדהות ורצון לעזור לו, ע"י שדרש מיצחק לעזור לו – זה מה שהוביל לצעד הראשון של גדי בדרך לצאת מהפחד. (אפשר גם להוסיף, שבאופן מסוים האבא גם העביר שדר סמוי לגדי שהפחד הזה הוא חולשה שכדאי להשתחרר ממנה).

1. התנאי השני – נתינת אמון במקום פתרונות.  כאשר הילד בקש עזרה מאביו, והיה אף פתוח לשמוע, האבא התגבר על רצונו הטבעי העז להגיש לילד פתרון. במקום זה נתן אמון בילד שהוא מסוגל לפתור את בעייתו בעצמו, ואמנם, – זה עבד כמובן.
2. עידוד – הבעת ההערכה מצד האב, הוא דבר נכון וראוי וחשוב עד מאד, וזהו הצעד השלישי בהפנמת העניין. גדי נשם זאת לקרבו, וירצה מאד לשמר את האמון שנתנו בו, ואת ההישג שהשיג, בראותו שמקבל הערכה על זה.
3. המהלך הרביעי שיש לעשות, ועדיין לא נעשה: אחרי העידוד, מן הראוי להעצים את הרגשת הסיפוק וההצלחה. 

     וזה יעשה ע"י שהאבא ישאל את גדי: תגיד, איך הצלחת לעשות את הדבר הענק הזה, אחרי חדשים שהיה לך פחד? איך הצלחת להתגבר? ספר לי, זה מענין אותי!

מהלך רביעי זה גורם ל-2 דברים:

1. העצמת הרגשת הסיפוק, ההערכה וההצלחה, דבר שיגרום לו לרצות להשיג הצלחות נוספות.
2. התבוננות פנימית שגדי יתבונן לתוך עצמו, ויחשוב איך ומה באמת הוא עשה על מנת לצאת מהפחד. יש להניח שיגיע למסקנה שזה בכלל לא היה כ"כ קשה וילמד מזה איך להתמודד עם קשיים נוספים.

הערה נוספת:

יש להניח שהמהפך הזה שקרה לכאורה די מהר, יחסית, נבע לא רק מ-4 המהלכים דלעיל, אלא נבע גם מכך שההורים התחילו להציב גבולות חזקים, דבר שמשפיע מידית על פחדים, ושיקוף הרגשות ללא שיפוטיות היוו את השלמת המהלך, וסיומו המוצלח.