הרקע:
אם לילד בן 4 מתקשרת לקבל ייעוץ טלפוני.

האם: בזמן האחרון, הבן שואל אותי לפחות כמה פעמים ביום: "אמא, את אוהבת אותי?" וזה מתגבר והולך. לפעמים, אחרי חצי שעה שואל שוב.

היועץ: ומה את עונה לו?

האם: מה השאלה, אני עונה לו: "בודאי, אני אוהבת אותך מאד, משוגעת עליך!"

היועץ: וזה עוזר שאת "מרגיעה" אותו?

האם: לא עוזר בכלל, זה נהיה גרוע יותר ויותר.

היועץ: האם זה אומר שהילד מרגיש "לא אהוב"?

האם: כן, בוודאי.

היועץ: אז כשאת אומרת לו שאת בוודאי אוהבת אותו, האם זו הזדהות והבנה לרגש שלו? או שזה סותר את הרגש שלו?

האם: כן, זה סותר, כי הוא משדר שהוא "לא אהוב" ואני משדרת לו שזה לא בסדר מה שהוא מרגיש!!

היועץ: האם זה מחריף את הבעיה? האם עכשיו, בנוסף לזה שהוא מרגיש לא אהוב, הוא גם מרגיש קצת "דפוק"? (כי אמא אומרת שאני לא צריך להרגיש לא אהוב, ואני כן מרגיש כך, סימן שאני "דפוק")

האם: ווי! לא חשבתי על זה.   אז מה צריך לעשות?

היועץ: מה דעתך, פשוט לשקף לו את הרגש ולהביע הזדהות, בלי להרגיע!?

כגון: "אוי-ווי, בני היקר, אתה מרגיש שאינני אוהבת אותך? בוודאי קשה לך מאד!"

ותתקשרי אלי בעוד שבוע.

— כעבור 4 ימים האמא מתקשרת.

האם: עשיתי כך, ואחרי יומיים, ירדו השאלות לפעם ביום, ביום השלישי, כששאל אמרתי לו בתמיהה: "מה, אתה ממש מרגיש שאינני אוהבת אותך?" ואז הוא ענה: "לא, אמא, אני יודע שאת אוהבת אותי, סתם צחקתי". ומאז פסקו השאלות..

היועץ: האם את יודעת מה גרם לפרץ השאלות האלו מלכתחילה? האם חל שינוי מסויים בבית שאחריו התחיל להרגיש שאיננו אהוב?

האם: (אחרי מחשבה קלה) כן!  נולדה לו אחות, ואני עסוקה איתה רוב היום, ואולי בגלל זה הוא הרגיש מוזנח ולא אהוב.

אכן, נודע הדבר!