וקיצור התמלול -במקרים מסוימים – לפי הצורך
רקע: זוג נשוי כ-20 שנה בפגישות ייעוץ בנושא זוגיות. מפגש זה עסק בכעסים עקב ביקורתיות.
בעל: מתלונן על אשתו שסתרה את דבריו לפני הילדים, בזמן שהרעיף דברי מוסר על אחד מהם.
מנחה: מה אתה מרגיש בזמן כזה?
בעל: תסכול ופחד. גם השפלה.
אישה: לא יכולה לשמוע איך הוא נותן הרצאה שלמה של מוסר לילד וזה גורם למסך של ריחוק
ביניהם! שיגיד קצר וזהו , או שלא יגיד.
מנחה: איזה רגש עולה בך לשמוע את הביקורת שלו? (עליך ועל הילדים)
אישה: תסכול , פחד.
מנחה: למה הוא אומר הרבה ביקורת?
אישה: יש לו כוונות טובות. הוא מדויק ורוצה טוב, שכולם יישרו קו עם הטוב שהוא רוצה להגיע, אבל
צריך לאט לאט ולהבין שלא הכל יכול לקרות ברגע אחד.
מנחה: בכל אופן למרות שכוונתו מאד טובה , ויש לו שאיפה למצוינות, את מרגישה תסכול ופחד.
תאמרי לי, בבקשה. אם יש לו בקורת שלוחצת לו על הלב, איך היית רוצה שיגיד לך את זה? באיזו
דרך תוכלי לקבל?
אישה: (המומה.. 2 דק' ללא מענה) אתה יודע, זה לא נעים לקבל בקורת בכלל. אז לפחות ש…
מנחה: את מתכוונת שאת לא מוכנה בכלל לשמוע שום ביקורת, ופשוט שלא יגיד כלום?
אישה: לא.
מנחה: אז איך היית רוצה שיעשה?
אישה: (שוב שתיקה) .. שיהיה בזמן מתאים!! (מסבירה בכמה משפטים מדוע צריך זמן מתאים, ומתי
לא וכו' וכו' .
מנחה: אוקיי. סעיף מס' 1 – בזמן מתאים.
{למען הקיצור} אחרי דו"ד נרשמו 4 סעיפים:
- בזמן מתאים ובישיבה מסודרת.
- לפתוח במחמאה.
- לסיים בטוב ולא ב "ברוגז"
- בזמן הביקורת שתהיה "הכלה", ולא שיהיה בכעס או בשבירת כלים.
("אני הולך", "לא מוכן לשמוע את זה", "את סתם ממציאה" וכו' .)
{למען הקיצור} אחרי דו"ד על כל הסעיפים, מתברר שהסעיף הקריטי הוא סעיף מס' 4 = הכלה.
מנחה: את מרגישה שבעלך לא מכיל אותך?
אישה: כן, הוא מיד כועס ומתנגד, ולא מוכן לשמוע מה שיש לי להגיד!
מנחה: וכשאת מרגישה חוסר הכלה, מה זה מעלה לך?
אישה: אשמה, חוסר ערך, וחוסר אונים!
מנחה: טוב, הבנתי. (פונה לבעל:) האם אתה מקבל את 4 הסעיפים למתן ביקורת?
בעל: כן ולא.
מנחה: כלומר?
בעל: אין לי מה לומר על 3 הסעיפים הראשונים. נכון שלא תמיד זה מבוצע כך, אבל מסכים שזה
עדיף. אבל ביחס לסעיף מס' 4 (!!) אני רוצה להסביר למה אין מצב שתהיה הכלה!
מנחה: נשמע, למה?
בעל: כי תמיד כשאני מתחיל לומר משהו ביקורתי, אני לא יכול לגמור משפט ולומר מה כואב לי. כי
על המשפט הראשון, מיד יש התנגדות קשה, הטחת האשמה נגדית ועוד ועוד. אז איך אני יכול עוד
"להכיל" אחרי זה? אין בכלל הזדמנות. היא לא מוכנה לשמוע מה שיש לי להגיד!!
מנחה: אז בעצם אתה אומר לי שהיא לא נותנת לך לדבר, או במילים אחרות: "היא לא מכילה
אותי!!"
בעל: כן, בוודאי!
מנחה: הבנתי , ואז, כשאתה לא מקבל הכלה , מה עולה בך?
בעל: אשמה, השפלה, חוסר ערך וחוסר אונים.
מנחה: אז בעצם, את אומרת שהוא לא מכיל אותך; ואתה אומר שהיא לא מכילה אותך..
בעל + אישה: (קצת בהפתעה… מתבוננים בתמיהה..)
מנחה: ובעצם, אתם אומרים שכשאין הכלה – עולה בכם, בשניכם, אשמה חוסר ערך וחוסר אונים!!
בעל + אישה: (ממשיכים בתמיהה ובהתבוננות..)
{הערת המנחה: כידוע מספה"ק, רגש הוא רוחני ולא כדבר גשמי שמועבר מיד ליד,
(לדוגמא: מזלג. או שהוא אצלי. או שאני מעביר אותו למישהו אחר, ואז הוא אצלו ואיננו אצלי.)
אלא משהו שנמצא ב"חלל" ,בין שני אנשים או יותר. לדוגמה: אני לא נותן לך אהבה. אלא יש בינינו אהבה.
כלומר אחד מהצדדים מייצר רגש, והרגש נמצא בין שניהם. כנא' בפסוק: "כמים פנים לפנים – כן לב האדם
לאדם". כך גם במקרה הזה. ברגע שאחד לא "מכיל" את רעהו, אין ביניהם "הכלה". וכאשר אחד
מהם מייצר אשמה, חוסר אונים וחוסר ערך, הרי שרגשות אלו קיימים בין שניהם. וזה מוכרח
ששניהם מרגישים אותו הדבר, וזה לא "במקרה" ששניהם חווים בדיוק את אותם רגשות שליליים!}
מנחה: טוב, אז אם אתם מסכימים שזה המצב, יש לפנינו 2 אפשרויות:
- שכל אחד יאשים את רעהו בהרגשת האשמה וחוסר הערך שהוא מרגיש, ובמקרה כזה יהיה
שינוי במצב , רק אם בן הזוג ישנה את התנהגותו והתייחסותו. - שכל אחד ייקח אחריות על הרגשת האשמה וחוסר הערך שהוא נושא בקרבו, בלי קשר לבן
הזוג, ויעשה עבודה פנימית בעניין בלי תלות בבן הזוג.