השתדלות

סיבה או תירוץ ?

"השתדלות" – היא מילת קסם שמאפשרת מרחב גדול!

 

# היא מאפשרת ל"היפוכונדר" ללכת להבדק 3 פעמים בשבוע בכל מיני בדיקות רפואיות,
שמא יש לו איזו מחלה נסתרת שיש לטפל בה או למנוע אותה – כי צריך לעשות "השתדלות"
למען הבריאות, כנאמר:ונשמרתם מאד לנפשותיכם.

# היא מאפשרת ל"וורקוהוליק" לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה ולהזניח את משפחתו
וילדיו כי צריך להתפרנס בכבוד,ויש לעשות "השתדלות" למען הפרנסה,שלא נופלת משמיים..

# היא מאפשרת לאיש הפחד לעשות סורגים ומצלמות בכל הבית, להתחסן ולחסן את ילדיו
בעשרות חיסונים מכל המינים, ולרוץ לרופא על כל שיעול קל,כי צריך לעשות "השתדלות"
בענייני בטיחות ובריאות.

#היא מאפשרת לכעסן וללוחמן לשכור עורכי דין ופרקליטים נגד הגרושה שמתנכלת לילדים,
או נגד השכן שחרג בבניה, או נגד המעביד שמנצל אותו ולא משלם מספיק משכרת, כי אדם
צריך לעשות "השתדלות" בכדי להגן על האינטרסים שלו.

[הדוגמאות קיצוניות לצורך המחשה – אבל העקרון נכון גם לגבי כל המקרים הלא קיצוניים]

יש לדעת ביחס להשתדלות 2 כללי יסוד עיקריים:

א – השתדלות זו מצוה , וכל מצוה יש לעשות בשמחה !
ב – השתדלות זו מצוה שיש לעשות בה את המינימום כדי לצאת ידי חובה. רק להשתדל
משהו, כפשוטו, ולהאמין שכל היתר ביד השם יתברך!

ולכן:

אם אדם נתקף ברצון בוער לעשייה מירבית,וחושב שיש בזה "השתדלות" יעצור
ויבדוק. האם ההשתדלות היא הסיבה – או התירוץ !?

אם הוא רוצה לעשות את ההשתדלות בשמחה ובשליחות של טוב לבב,
ובמינימום האפשרי – הרי שזו השתדלות, והיא הסיבה לעשייה.

אבל אם הוא בלחץ, או בפחד, או בכעס – ועושה ועושה עוד ועוד בלי די – אין זו
השתדלות. אין זו הסיבה האמיתית שממנה הוא פועל. אלא רק התירוץ השכלי
להצדקת הפעולות שנובעות מתוך הרגשות הקשים.

 

בהצלחה!