רקע:
זוג הורים הגיע לייעוץ עקב מצוקה של חוסר גבולות של הילדים. הבעל – קצת
יותר מכיל וסבלני. האשה – קצרת רוח ומיואשת מהמצב. במהלך הפגישות קבלו
הדרכה והתחילו בהצבת גבולות בתקיפות ובאהבה. אחרי כמה פגישות האשה
הפסיקה להגיע והנבעל המשיך להגיע לפגישות, המיקוד היה על אחד הילדים ,- בן 12
בשם גדי (בדוי) שהיה האגוז הקשה ביותר .
בפגישה המדוברת – דיווח הבעל כדלהלן :
גדי שאל אותי: "אבא, למה אמא הפסיקה לנסוע אתך לפגישות? זה בגלל שהיא
התייאשה ממני, נכון?" אחרי כמה שניות של מחשבה, המשיך " : אבל אבא, אתה יודע
שזה טוב שהיא הפסיקה לבוא, כי אז אתה יכול ללמוד לבד ו, בשקט, ולבוא הביתה
ולעשות (ליישם) את הדברים גם עלי וגם על אמא"…!!!
המסקנות שניתן להסיק לכאורה מהאירוע המאלף הזה .
1. ילדים מרגישים ומבינים טוב מאד! נכון, שלא כל הילדים יודעים לבטא יפה את
רגשותיהם ומחשבותיהם כמו גדי זה, אבל הם מרגישים ומבינים, הרבה יותר ממה
שאנחנו משערים .
2. הילד שם לב היטב שאמא הפסיקה לבוא לפגישות, וזה מענין אותו ומטריד אותו,
והוא חשב ע"ז והגיע למסקנה שאמו התייאשה ממנו, וזה כואב לו, כמובן! כנראה הוא
גם הרגיש את זה, כי במקרה המדובר הוא גם צדק בכך, כי האמא באמת עזבה מרב
יאוש (אמנם, לפעמים, כן יתכן שהרגש שלו לא משקף את המציאות האמיתית א, לא
מבוסס על חוויות קודמות ועל מחשבה בענין.) מובן מאליו, שיאוש שמוקרן לילד הוא
מסוכן מאד, ואם אמו יולדתו, איננה נותנת בו אמון, הרי הוא עלול " ח ו לאבד אמון
בעצמו, ולחשוב שאין לו סיכוי.
3. בשיחה עם האב מתברר שפתיחות כזו מצד הילד, ושיתוף מחשב , ויתו לא היה
דבר שקרה לפני כן. מסתבר שדווקא הצבת הגבולות ע"י ההורים – שלכאורה יכולים
לגרום לריחוק בין הילדים להורים – דווקא הם גורמים לקרבה ולפתיחות בין האבא
לבנו, ונותנים לנו את האפשרות ללמוד ולהכיר אותם ואת מחשבותיהם ורגשותיהם,
שהוא הדבר החשוב ביותר עבורנו.
4. יתרה מזו – ברור כשמש שהילד מאד מרוצה מזה שהאבא הולך לייעוץ ולומד איך
להציב לו גבולות בצורה מכבדת, והוא מאד מעונין בזה, למרות שלכאורה בשטח הוא
מתנגד לגבולות שמציבים לו. באמת הפנימית שלו הוא מרגיש שזה טוב עבורו וזה
מייצב את נפשו (, וכפי שאנו יודעים מה מטרת הגבולות ואכמ , )ל" הוא אף דואג ליידע
את האבא שזה טוב ושימשיך ושלא יתייאש ח"ו גם הוא. בדרכו שלו, הילד בעצם
מרגיע את האבא שזה לא נורא שאמא לא באה, ושכדאי לו להמשיך.
5. גדי זה, גם מבין לעומק עפ"י נסיונו מהשטח, ולמרות שלא נכח בשום פגישה
באופן אישי "ש, הלימוד של האבא" כנראה לא יעיל מספיק כי האמא בחוסר הסבלנות

שלה מפריעה את הלימ דו הזה במהלך הפגישות. פשוט מרתק!!! ( וזה נלמד
מהמילים: "לבד ובשקט ")
6. הילד מבין ומרגיש שהעוגן שנשאר לו זה האבא בלבד. הוא דואג לזה ומנסה
לרפד את האבא ולהרגיע אותו, על מנת שהאבא יוכל גם לייצב אותו עצמו, וגם לייצב
את האמא, ואז כמובן גם הוא עצמו ירוויח מזה, ויזכה ליותר אהבה מצד האמא ופחות
ביקורת וחוסר אמון.
7. פעמים רבות קורה שהורים מרגיעים את הילד כאשר הוא מביע פח , ד תסכול, או
יאוש, וכדו .' לדוגמא כאשר ילד מפחד מהכלב, אומרים ל , ו אל תפחד, הוא לא יעשה לך
כלום. לא אאריך כאן בכל הסיבות מדוע זו טעות. אומר רק בקצרה ש"להרגיע"בצורה
כזו פירושו לסתור את הרגש של הילד, וזה לא יכול להועיל, ולפעמים מתסכל אותו
יותר . ההורה לעומת זאת מפחד שאם לא ירגיע את הילד, לא יוכל הילד להתמודד, כי
אין לו כוחות. כלומר ההורה לא נותן אמון בכוחות של הילד ו, זו טעות. הנכון הוא
לשקף לילד את רגשותיו בהזדהות כנה, ולהביא אותו למצב שהוא יתמודד לבד עם
הרגש הכואב, ואכמ"ל יותר מזה.
בדוגמא שלפנינו ישנה הוכחה מוחשית לכך. למרות שהילד חווה יאוש מצד האמא,
הוא לא מתייאש! יש לו כוחות! ולא צריך להרגיע אותו. הוא מרגיע את עצמו שלא
צריך להתיאש, כי האבא יעשה עבורו את העבודה (. נכון שיתכן ח"ו מצב נמוך יותר
שבו הילד כבר מיואש ואין לו כוחות, אבל בד"כ אין זה כך).
8. האם ליידע את הילדים על תהליך הייעוץ שההורים עוברים?
פעמים רבות אני נתקל בהורים שמתלבטים האם לספר לילדים (או להורים שלהם –
וזה סיפור אחר) שהם עוברים תהליך של ייעוץ והדרכה. יש להם פחד, שזה ישפיל
אותם בעיני הילדים, והם ילגלגו על זה. או פחד שהילדים יעלבו מזה שצריך יעוץ איך
להתנהג אתם ועוד פחדים.
פעמים רבות, דיווחו לי הורים שהם מספרים לילדים על התהליך שהם עוברים, ואח כ "
בזמן אמת כשההורה אומר משהו לילד על גבולות או רגשות וכד', הילדים "צוחקים
עליהם" במקהלה, ואומרים " : אה, זה מה שלמדתם בייעוץ?"… וההורים נבוכים קצת .
אבל כשאני שואל את ההורים, באיזה תדר היה ה"לגלוג" הזה של הילדים, מסתבר
שהילדים אמנם צוחקים, אבל צוחקים בהנאה, ולמרות שזה נראה לילדים כביכול
"שתול" "או מועתק" הם נהנים מהתוצאה עצמה שבשטח .
ובכן, גם מהאירוע הזה ניתן להסיק את אותה מסקנה. הילד שמח מאד שהוריו הולכים
לייעוץ, והוא מאד מעוניין בזה, ואין שום ענין להסתיר זאת .
כאשר ההורים מספרים זאת לילדים, הם בעצם אומרים או משדרים לילד א" : תה חשוב
לנו, ואנחנו רוצים לדעת איך הכי טוב להתנהג אתך, והואיל ואנחנו לא מספיק מבינים
מה הטוב עבורך, אנחנו הולכים להתיעץ- בשבילך ולמענך, וגם בשבילנו , " אין יותר
טוב מהאמת עצמה !
יתירה מזו: כאשר ההורים הולכים לייעוץ הם משדרים לילדים; אנחנו לא הכי חכמים
ובע , לם ויש לנו מה ללמוד ! כמובן שהילד מפנים את זה ויש יותר סיכוי שגם הוא לא
יחשוב שהוא הכי חכם בעו , לם ויקשיב לזולתו, אכי .ר"